סרבנות גט ועגינות

סרבנות גט ועגינות הן שתי תופעות כואבות ומורכבות בחברה הישראלית, הפוגעות בעיקר בנשים ומונעות מהן חופש ועצמאות בחייהן. סוגיות אלו מעוררות קשיים הלכתיים ומשפטיים, ומצריכות התמודדות הן מצד בתי הדין הרבניים והן מצד החקיקה האזרחית. במאמר זה נסקור את ההבדלים בין סרבנות גט לעגינות, נבחן את ההשלכות המשפטיות וההלכתיות של תופעות אלו, ונדון בצעדים ובכלים הקיימים למיגורן, תוך מתן דגש על סמכויות בית הדין הרבני בנושא.

מה ההבדל בין סרבנות גט ועגינות?

על אף שלעיתים שני המונחים נזכרים יחדיו, חשוב להבחין בין סרבנות גט לבין עגינות מבחינה הלכתית ומשפטית. סרבנות גט מתארת מצב שבו בעל מסרב לתת לאשתו גט למרות שבית הדין פסק שעליו לעשות כן. כלומר, מדובר ברצון ובבחירה מצד הבעל שלא להתיר את קשר הנישואין מסיבות שונות.

לעומת זאת, עגינות מתייחסת למקרים בהם בעל אינו יכול לתת גט מסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות ברצונו. המקרה הקלאסי הוא כאשר הבעל נעדר או שלא ידוע מקום הימצאו, למשל עקב מלחמה, אסון טבע או היעלמות. מצב נוסף של עגינות הוא כאשר הבעל אינו כשיר מבחינה נפשית או קוגניטיבית לתת גט. במילים אחרות, בעגינות החסם למתן הגט אינו נעוץ בסירוב של הבעל אלא בהיעדר יכולת אובייקטיבית מצידו.

ההבחנה בין שתי התופעות חשובה, שכן ההתמודדות המשפטית וההלכתית עם כל אחת מהן שונה. בעוד שבמקרי סרבנות גט ניתן להפעיל אמצעי כפייה ולחץ על הבעל, הרי שבמקרי עגינות בשל נסיבות שאינן תלויות בו האפשרויות מוגבלות יותר. עם זאת, בשני המצבים מדובר בפגיעה חמורה בזכויותיה ובחירותה של האישה.

השלכות משפטיות והלכתיות של סרבנות גט

לסרבנות גט השלכות משמעותיות מבחינה משפטית והלכתית, המשליכות בעיקר על מצבה של האישה. כל עוד בעל מסרב לתת גט, האישה נותרת אשת איש לכל דבר ועניין. מבחינה משפטית, הדבר מונע ממנה להתגרש או להינשא בשנית, שכן נישואין בלי גט יחשבו כביגמיה, שהיא עבירה פלילית בישראל.

מההיבט ההלכתי, נישואין של אישה בלי קבלת גט כשר הופכים אותה ל"אשת איש" למרות שהיא אינה חיה עם בעלה. הוצאת ילדים מקשר כזה תגרום לילדים להיחשב כממזרים על פי ההלכה, מה שמונע מהם להינשא ליהודים שאינם ממזרים בעתיד ודן אותם לקיפוח חברתי חמור.

האישה עצמה עלולה להיות מנודה בקרב חלקים מהציבור הדתי, ולהתקשות להשתלב מחדש בחיים, להקים זוגיות חדשה ולממש את עצמה. מעמדה ההלכתי המעורער עלול להשפיע גם על יכולתה לעבוד במקצועות מסוימים או לשהות במרחב הציבורי הדתי. כך נוצרת פגיעה עמוקה בכבודה, בזכויותיה ובחופש הבחירה שלה.

סרבנות גט יוצרת גם בעיות משפטיות מבחינת חלוקת רכוש, משמורת ילדים ומזונות. כל עוד בני הזוג נשואים, קשה לבית המשפט או לבית הדין הרבני לפסוק סופית בעניינים אלה, והאישה עלולה להיות תלויה כלכלית בבעלה המסרב להתגרש ממנה.

צעדים למניעת עגינות וסרבנות גט בישראל

למרות הקשיים, בשנים האחרונות ננקטו בישראל צעדים חקיקתיים ופסיקתיים, שמטרתם למגר את תופעות העגינות וסרבנות הגט ולסייע לנשים הנתונות במצבים אלה. מדובר בכלים חוקיים המעניקים לבתי הדין הרבניים ולבתי המשפט סמכויות מוגברות להתמודד עם הבעיה.

אחד הכלים המרכזיים הוא תיקון מספר 6 לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, המכונה "חוק הגט". תיקון זה קובע שבית הדין הרבני יכול להטיל על סרבן גט עונשים שונים ואמצעי אכיפה, כדי לכפות עליו לציית לפסיקה ולתת גט לאשתו. זאת באמצעות סנקציות כמו הגבלת חופש התנועה, עיקולי רכוש, שלילת רישיונות ואף מאסר.

עוד קובע החוק כי אם תוך שנתיים לא ציית הסרבן לפסק הדין, תוקם ועדה מיוחדת של בית הדין הרבני הגדול, שתפעל להפעיל אמצעי אכיפה חריפים יותר נגדו. כך יש בידי בתי הדין כלים להתמודד עם העיכוב במתן הגט.

מהלך משלים לכך הוא שינוי תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון), התשע"ח-2018. תיקון זה מאפשר לבית הדין, כאשר הוא קובע שיש לחייב בעל בגט, להכריז עליו כ"מעגן את אשתו" ולפרסם זאת ברבים. גם כלי זה נועד להפעיל לחץ ציבורי וחברתי על סרבני הגט.

בנוסף, התפתחה בשנים האחרונות פסיקה תקדימית המרחיבה את האפשרות לתבוע פיצויים אזרחיים מסרבני גט בגין הנזק שהם גורמים לנשותיהם. פסיקה כזו מבוססת על עוולות נזיקיות כמו כליאת שווא, הפרת חובה חקוקה ועוד, המוכרות בחוק. כך נוצר לחץ כלכלי נוסף על הסרבנים.

כמו כן, ישנם ניסיונות והצעות חוק להקים בתי דין מיוחדים שיעסקו בתיקי עגינות מורכבים, לקדם הסכמי קדם נישואין עם סעיפים מחייבים למתן גט, ועוד. כל אלו נועדו לצמצם את התופעה הקשה. עם זאת המאבק בבעיה עוד רחוק מסיום.

דרכי כפיית גט בבתי הדין הרבניים

כפי שראינו, אחד הכלים המרכזיים כיום ביד בתי הדין הרבניים להתמודדות עם סרבנות גט הוא אפשרות כפיית הגט על ידי הפעלת סנקציות. חשוב לציין כי גט שניתן מתוך אילוץ וכפייה מוחלטים לא ייחשב לגט כשר על פי ההלכה. לכן בתי הדין נזהרים לא להפעיל לחץ מופרז שיפגע בתוקף הגט.

עם זאת, ההלכה מכירה באפשרות להפעיל אמצעי לחץ שיניעו את הבעל לתת את הגט מרצון, לאחר שכבר נפסק שהוא חייב בכך. אמצעים אלו מוגדרים כ"כפייה בציווי" להבדיל מכפייה ישירה. הם יכולים לכלול:

• מאסרו של הסרבן עד שיסכים לתת גט – זהו האמצעי החמור ביותר, ובתי הדין משתמשים בו רק במקרי קיצון.
• הגבלת חופש התנועה, כמו איסור יציאה מהארץ, מהעיר או מאזור מגוריו של הסרבן.
• הגבלת רישיונות ותעודות כמו רישיון נהיגה, דרכון, רישיונות עסק.
• עיקול חשבונות בנק, רכוש ומקורות הכנסה של הסרבן.
• צווים מגבילים את השימוש בכרטיסי אשראי ובנכסים פיננסיים.
• הכרזה פומבית על היות הבעל "מעגן אשתו" ופרסום שמו ותמונתו בציבור.

בתי הדין יכולים לנקוט בצעדים אלו בהדרגה. הם מתחילים בצווים והגבלות קלים יחסית, ובהיעדר שיתוף פעולה מצד הסרבן מחמירים את האמצעים. אם גם לאחר הפעלת כל האמצעים במשך שנתיים עדיין לא ניתן הגט, יועבר התיק לוועדה מיוחדת של בית הדין הגדול שתדון בהמשך הצעדים.

יחד עם זאת, יש להדגיש כי גם ביד בתי הדין אין אפשרות לכפות גט באופן ישיר. אם הבעל מתעקש לא לתת גט חרף כל הסנקציות, אין דרך חוקית כיום לבטל את הנישואין בלי הסכמתו.

חיוב בעל בגט במקרי בגידה או אלימות

בשנים האחרונות מתרחב השימוש בכלי ה"חיוב בגט" על ידי בתי הדין במקרים המערבים בעיות קשות בין בני הזוג ופגיעה מצד הבעל באישה. חיוב הגט הוא קביעה של בית הדין, עוד לפני מיצוי ההליכים המשפטיים, כי על הבעל לתת גט לאשתו בהתאם לנסיבות העניין.

אחת העילות המוכרות לחיוב בעל בגט היא מקרים של בגידה מצד הבעל. על פי ההלכה אם הבעל ניאף עם אישה אחרת הוא נחשב ל"אשת איש", ועל כן בית הדין יחייב אותו להתגרש. זאת למרות שבגידה של אישה נתפסת כחמורה יותר מבחינת ההשלכות ההלכתיות.

סיבה נוספת לחיוב בגט שמקבלת משקל גובר בשנים האחרונות היא קיומה של אלימות מצד הבעל כלפי האישה. מקרים של אלימות פיזית חמורה, התעללות נפשית ממושכת, השפלה ועלבונות, הפכו בפסיקת בתי הדין לעילה מוצדקת לחייב את הבעל לתת גט. הדבר נועד להעניק הגנה לאישה מפני המשך פגיעה בה ולאפשר לה לצאת ממעגל האלימות.

אמנם, במקרים רבים גם כאשר ישנו פסק דין המחייב את הבעל בגט בשל בגידה או אלימות, עדיין נדרשים הליכי אכיפה ממושכים כדי שהגט יינתן בפועל. אך עצם העובדה שבתי הדין הרבניים מכירים בעילות אלה כבסיס לחיוב ומפעילים את סמכויותיהם כדי לכפות את מתן הגט, מהווה התקדמות משמעותית.

לצד זאת, עדיין יש ויכוח משפטי והלכתי סביב השאלה האם עילת "מאיס עלי" (כאשר אישה טוענת שבעלה מאוס ודוחה בעיניה) מצדיקה חיוב הבעל בגט. בתי הדין נוטים לדרוש הוכחות ברורות לבעייתיות בהתנהגות הבעל במצבים כאלה. ההלכה גם מקשה על קבלת טענות כלליות של "חוסר התאמה" או "ריחוק רגשי" כעילה לגירושין בעל כורחו של הבעל. זהו עוד נושא מורכב שטעון דיון.

לסיכום, אין ספק שסרבנות גט ועגינות הן מהבעיות החמורות והטעונות ביותר בדיני המשפחה בישראל. הן פוגעות באופן אנוש בזכויותיהן, בחירותן ובכבודן של נשים רבות, ומעמידות אותן במצב משפטי, הלכתי וחברתי בלתי אפשרי. אמנם בשנים האחרונות חלה התקדמות מסוימת בכלים העומדים לרשות בתי הדין הרבניים ובתי המשפט, כדי להתמודד עם התופעה ולהפעיל סנקציות על סרבני גט, אך המאבק עוד ארוך.

כעורכי דין מנוסים בתחום דיני המשפחה, אנו מכירים היטב את המורכבות הרבה של תיקי סרבנות גט ואת ההשפעה ההרסנית שלהם על המעורבות. אנו מחויבים ללוות באופן צמוד כל אישה או גבר הנאבקים במצב זה, לספק ייעוץ משפטי מקצועי ורגיש, ולהכווין אותם למיצוי מלוא זכויותיהם וקבלת הסעד הדרוש בערכאות השונות.

בין אם מדובר במאבקי גירושין סוערים בבית הדין הרבני, בצורך לנקוט בהליכים משפטיים מקבילים בערכאה האזרחית, או בפעולות לחץ ואכיפה נגד הצד הסרבן, נפעל במסירות ובנחישות כדי להביא לפתרון הבעיה. מטרתנו היא לקדם את האינטרסים של הלקוח תוך יצירת האיזון הנכון בין הפן המשפטי, ההלכתי והאנושי בכל מקרה לגופו. נשמח להעמיד לרשותך את הידע, הניסיון והכלים שלנו במטרה להיחלץ ממצב כואב ומורכב זה בדרך הטובה ביותר.