כעורך דין העוסק בדיני משפחה, אני פוגש לא מעט זוגות החיים יחד כידועים בציבור ללא נישואין. רבים מהם מבקשים להסדיר את מערכת היחסים הכלכלית ביניהם באמצעות עריכת הסכם ממון המותאם למעמדם המשפטי הייחודי. מדובר בכלי חשוב ביותר שיכול למנוע מחלוקות עתידיות ולהגן על האינטרסים של שני בני הזוג במקרה של פרידה.
אסביר לעומק מהו הסכם ממון לידועים בציבור, מדוע הוא נחוץ ומה הופך אותו לשונה מהסכם ממון רגיל בין בני זוג נשואים. אפרט מהם השלבים המרכזיים בתהליך עריכת ההסכם ועל אילו היבטים משפטיים יש לתת את הדעת במיוחד. כמו כן, אתייחס להשפעתו האפשרית של ההסכם על סוגיות עתידיות כמו חלוקת עיזבון וזכויות ירושה.
מעבר לפן המשפטי והמעשי, אדגיש את החשיבות שבליווי צמוד של עורך דין המתמחה בדיני משפחה לאורך התהליך, על מנת להבטיח שההסכם ישרת נאמנה את צרכיהם וציפיותיהם של שני בני הזוג. אין ספק שהשקעה נכונה בהסדרת היחסים הממוניים כבר בתחילת הדרך המשותפת יכולה לחסוך הרבה כאב ראש בהמשך.
מהו הסכם ממון לידועים בציבור ומדוע הוא חשוב?
הסכם ממון בין ידועים בציבור הוא חוזה משפטי הנחתם בין בני זוג שאינם נשואים אך מנהלים משק בית משותף לאורך זמן. מטרתו העיקרית של ההסכם היא להסדיר את מערכת היחסים הרכושית בין השניים במהלך הקשר ובמקרה של פרידה עתידית. במובן זה, הוא דומה במהותו להסכם ממון קלאסי שנחתם לקראת נישואין או במהלכם.
עם זאת, בשונה מבני זוג נשואים, ידועים בציבור אינם נהנים באופן אוטומטי מההגנות שמספק חוק יחסי ממון בכל הנוגע לשיתוף ברכוש ולאיזון משאבים. כלומר, אין עליהם תחולה שיטתית של הסדרים כמו "חזקת השיתוף" או "הלכת השיתוף". במצב המשפטי הנוכחי, על מנת שייקבע כי נכסים מסוימים שייכים לשני בני הזוג הלא נשואים במשותף, יש להראות כוונת שיתוף מפורשת או אקטיבית בנכסים אלה.
בהתאם לכך, חשיבותו של הסכם ממון בין ידועים בציבור גדולה אף יותר. באמצעות ההסכם, בני הזוג יכולים להגדיר בעצמם מראש מה ייחשב לרכוש משותף של שניהם, ומה יהיה מנגנון החלוקה שלו בעת פרידה. כך למשל, הם יכולים לקבוע כי דירה הרשומה על שם אחד מהם תהווה למעשה בעלות משותפת שלהם, ותתחלק ביניהם בחלקים שווים אם הקשר ייגמר. באותו אופן, הם יכולים להסכים על דרך חלוקתם של חסכונות, כספים, זכויות סוציאליות ונכסים אחרים שנצברו על ידם במשותף.
הסכם ממון יכול גם להתאים את ההסדרים הרכושיים לנסיבות המיוחדות של בני הזוג. למשל, אם אחד מהם הביא עימו לקשר נכסים רבים יותר, ניתן להחריג אותם מן השיתוף ולהבטיח שיישארו בבעלותו הבלעדית גם במקרה של פרידה. או אם אחד הצדדים נושא בחלק ארי של ההוצאות השוטפות, ניתן לפצות אותו על כך בדרך של העברת בעלות עודפת בחלק מהרכוש המשותף.
החתימה על הסכם ממון ידועים בציבור עושה סדר בתחום שעלול להיות מלא אי ודאות וחוסר בהירות. במקום להסתמך על פרשנות מאוחרת של בית המשפט ולהזדקק להליכי הוכחה מורכבים, בני הזוג יכולים לעצב מראש את המציאות הקניינית הרצויה להם. בכך הם מונעים סכסוכים עתידיים סביב שאלת השיתוף והבעלות בנכסים, ויכולים להתמקד בבניית מערכת היחסים עצמה.
זאת ועוד, לקיומו של הסכם ממון חשיבות מיוחדת נוכח העובדה שרבים מהזוגות הידועים בציבור הם ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. לא מעט מדובר באנשי עסקים ובעלי הון, שמביאים עימם לזוגיות נכסים בהיקף נרחב ומעוניינים לשמור על הפרדה מסוימת בכל הקשור לעניינים הכספיים והקנייניים. הסכם הממון מאפשר להם להתאים את מערכת היחסים הרכושית למאפייני הזוגיות המודרנית, תוך שמירה על האוטונומיה האישית והכלכלית.
בנוסף, הסכם ממון בין ידועים בציבור יכול להוות "מקפצה" לקראת ייסוד משפחה עתידית, תוך יצירת תחושת ביטחון וודאות אצל בני הזוג. ברגע שהצדדים מרגישים בטוחים יותר בנוגע לגורל המשאבים שברשותם, הם חופשיים להתמסר להיבט הרגשי והאינטימי, בלי חששות מיותרים. במובן זה, החתימה על ההסכם מבטאת בגרות ונכונות לנהל את הקשר באופן אחראי ומחושב.
כיצד לערוך הסכם ממון בין ידועים בציבור: שלבים ודגשים
תהליך עריכת הסכם ממון בין בני זוג שאינם נשואים כולל מספר שלבים חיוניים. ראשית, על בני הזוג לשבת יחד עם עורך דין המתמחה בהסכמי ממון לידועים בציבור, ולהציג בפניו את מלוא הנתונים הרלוונטיים. הדבר כולל חשיפה של המצב הרכושי המלא של כל אחד מהם – נכסים, חובות, הכנסות ורכוש עתידי צפוי. חשוב שהמידע יהיה מדויק ושלם, שכן אי גילוי של פרטים מהותיים עלול לפגוע בתוקף ההסכם בדיעבד.
בשלב הבא, על עורך הדין להסביר לשני בני הזוג את האפשרויות השונות העומדות בפניהם בעיצוב ההסכם. כאן המקום לדון בסוגיות כגון: אילו נכסים ייוותרו בבעלות נפרדת של כל צד ואילו ייחשבו למשותפים, באיזה יחס יתחלקו הנכסים המשותפים בין בני הזוג במקרה של פרידה, כיצד יחולקו חובות והתחייבויות, מה יהיה הסדר התשלומים והמימון השוטף בזמן הקשר וכדומה. חובה להקדיש תשומת לב לכל הנושאים הרלוונטיים, ולהבהיר את ההשלכות ארוכות הטווח של כל בחירה.
בהמשך לכך, מתגבשת טיוטה ראשונית של הסכם ממון בין בני הזוג הידועים בציבור. עליהם לקרוא את הטיוטה בעיון, ולהעלות הערות, שאלות ובקשות לשינוי. הדבר עשוי להצריך כמה סבבים של עריכה ועדכון, עד שנוצר נוסח מוסכם על שני הצדדים. חשוב מאוד שכל צד ירגיש בנוח עם האמור בהסכם, ויבין את משמעות הדברים לעומקם. כפיית תנאים או לחץ מצד אחד הצדדים עלולים לפגוע בתוקף ההסכם בבוא העת.
לאחר גיבוש נוסח סופי, נדרשת חתימה של שני בני הזוג על ההסכם, בנוכחות עורך הדין וחתימת עדים. מומלץ בחום שלכל אחד מבני הזוג יהיה ייצוג משפטי עצמאי, קרי עורך דין מטעמו שיסביר לו את ההסכם וישמור על האינטרסים הספציפיים שלו. הדבר נכון במיוחד כשיש פערי כוחות כלכליים ומיקוח בין הצדדים. ייצוג כפול על ידי אותו עורך דין עלול ליצור ניגודי אינטרסים ולהקשות על גיבוש הסכם הוגן לשני הצדדים.
כפי שאסביר בפירוט בהמשך, על מנת שיקבל תוקף מחייב, הסכם ממון בין ידועים בציבור טעון אישור של בית משפט לענייני משפחה. את הבקשה לאישור יש להגיש בצירוף תצהירים של שני הצדדים, והיא תידון בפני שופט או רשם שיבחן את תקינות ההסכם ואת הבנת בני הזוג את השלכותיו. מדובר בשלב פורמלי חשוב, שאין להקל בו ראש. חוסר הקפדה על הגשת הבקשה במועד ובאופן הנדרש עלול לפגוע בתוקף ההסכם.
באשר לתוכן, הסכם ממון צריך להיות ממצה וברור ככל הניתן. עליו להקיף את כל סוגי הרכוש וההתחייבויות הצפויים להתעורר במהלך הקשר הזוגי, ולתת מענה חד משמעי ביחס לשיוכם הקנייני ואופן חלוקתם העתידי. יש להשתדל ולא להשאיר נושאים או זכויות "באוויר", שכן אי הסדרתם מראש תזמין התדיינויות משפטיות בעתיד.
בהקשר זה, ראוי שההסכם יתייחס במפורש ובאופן פרטני לסוגי נכסים שונים כגון דירות, רכבים, כספים, חסכונות, זכויות סוציאליות, קניין רוחני, חפצי אומנות ותכשיטים. ניתן וכדאי לצרף להסכם נספחים המפרטים את הרכוש האישי של כל אחד מבני הזוג, שיוחרג מהשיתוף. כדאי גם לכלול התייחסות לאופן שבו ינוהלו הפיננסים המשותפים וחשבונות הבנק במהלך הקשר.
מעבר לסוגיות הרכושיות, כדאי לכלול בהסכם ממון התייחסות למצבים עתידיים צפויים כגון לידת ילדים משותפים, שינוי בהכנסות, מצב בריאותי, אבטלה, מעבר לעתיד, גילוי בגידה בקשר או תרחישים אחרים שעשויים להשפיע על מארג הזכויות והחובות בין בני הזוג. אמנם לא ניתן לצפות כל התפתחות אפשרית, אולם ככל שיינתן מענה לקשת רחבה יותר של נסיבות מראש, כך ייווצר בסיס יציב יותר להתמודדות עמן בבוא העת.
בנוסף, כפי שציינתי קודם, ישנה חשיבות לעדכון הסכם הממון בהתאם לשינוי הנסיבות לאורך השנים. אם חל שינוי מהותי במצבת הנכסים או במערכת היחסים בין בני הזוג, למשל עקב רכישת נכס משמעותי או שינוי בהכנסות, מוטב לשקול התאמה של ההוראות המקוריות למציאות החדשה שנוצרה. דבר זה יוודא שהמסמך ישקף נאמנה את המצב העובדתי העדכני.
חשוב להבהיר כי על אף חופש החוזים הרחב יחסית בעריכת הסכם ממון בין ידועים בציבור, לא ניתן להכליל בו תנאים שנוגדים את תקנת הציבור או שמנוגדים לדין הכופה. לדוגמה, לא ניתן לקבוע בהסכם הגבלה על זכותו של מי מהצדדים להינשא בעתיד או להביא ילדים, גם אם שניהם מעוניינים בכך. בדומה, לא ניתן להתנות בהסכם בין ידועים בציבור על תשלום מזונות ילדים עתידיים או להתחייב מראש לסכום מזונות קצוב, שכן זכויות הילדים אינן ניתנות להתנאה על ידי ההורים.
בשורה התחתונה, בעת עריכת הסכם ממון בין ידועים בציבור נדרשות רגישות, מקצועיות ויסודיות רבות. עורך הדין המלווה את התהליך חייב להפגין בקיאות בדין ובפסיקה, ולהדריך את הצדדים לגבש הסכם שיעמוד במבחן המשפטי לאורך זמן. עליו להכיר את המאפיינים הסוציולוגיים של אוכלוסיית הידועים בציבור, וליצוק אותם לתוך תבנית חוזית מדויקת ואפקטיבית.
היבטים משפטיים בהסכמי ממון לידועים בציבור
כאמור, המעמד המשפטי של ידועים בציבור בישראל אינו זהה לזה של בני זוג נשואים, והדבר בא לידי ביטוי גם בהיבטים המשפטיים הקשורים להסכמי הממון ביניהם. לא די בעצם החתימה על הסכם בין בני זוג שאינם נשואים כדי שיקבל אוטומטית מעמד מחייב, אלא עליו לעמוד בכמה תנאים מצטברים כדי שהמערכת המשפטית תכיר בו ותאכוף אותו.
ראשית, כדי שהסכם ממון בין ידועים בציבור יהיה תקף ובר ביצוע, עליו לקיים את יסודות הגמירות והמסוימות הנדרשים על פי דיני החוזים. קרי, עליו לבטא באופן ברור ומפורש את רצון הצדדים להתקשר בחוזה מחייב, וליצוק את ההסכמות בתבנית לשונית חדה וממצה. הסכם שיהיה גנרי מדי, יכלול משפטים סתומים או יותיר סוגיות מרכזיות פתוחות, עלול להתברר כחסר נפקות מעשית.
כמו כן, על הסכם ממון בין ידועים בציבור לעמוד בדרישות תום הלב וההגינות, במיוחד לנוכח מערכת היחסים המיוחדת והאמון המוגבר בין הצדדים. הסכם שיתברר ככופה, מקפח או בלתי סביר לחלוטין לגבי אחד מבני הזוג, עלול להיות נתון לביקורת שיפוטית ואף להיפסל כולו או חלקו. בית המשפט לא יהסס להתערב אם ישתכנע שנפל פגם של ממש בכריתת ההסכם.
על מנת לקבל תוקף משפטי מלא, הסכם ממון בין ידועים בציבור חייב לעבור הליך אימות פורמלי בבית משפט לענייני משפחה. ההליך כולל הגשת בקשה משותפת על ידי בני הזוג בצירוף ההסכם עצמו ותצהירים המאשרים את הסכמתם החופשית לתנאיו. שופט או רשם ידון בבקשה, יזמן את הצדדים להתייצב בפניו, ויוודא כי הם מבינים את מהות ההסכם ואת השלכותיו לעומק.
רק אם השתכנע בית המשפט כי בני הזוג חתמו על ההסכם בהסכמה מדעת, מרצונם הטוב ותוך הבנת המשמעויות הגלומות בו, הוא יאשרו ויתן לו תוקף של פסק דין. רק ממועד אישור ההסכם על ידי בית המשפט נהפך הסכם הממון למסמך משפטי מחייב לכל דבר ועניין. על כן, אל לצדדים להסתפק בחתימה הדדית, ועליהם להקפיד להשלים את הליך האימות בהקדם האפשרי לאחר מכן.
עם זאת, המעמד המשפטי של הסכם ממון בין ידועים בציבור הוא סוגיה מורכבת ושנויה במחלוקת. הפסיקה האזרחית הכירה אמנם בתוקפם של הסכמים כאלה, אולם נחלקו הדעות בין השופטים לגבי היקף תחולתם והדרך לאכיפתם. כך למשל, ישנה מחלוקת האם הסכם ממון אמור לגבור תמיד ובאופן מוחלט על הדין הכללי בדבר איזון משאבים בין ידועים בציבור, או שמא בתי המשפט רשאים להתערב בו במקרים חריגים.
בפרט, התעוררו ויכוחים סביב מצבים בהם הסכם הממון המקורי בין בני הזוג הידועים בציבור נראה כמקפח או כלא הוגן לחלוטין כלפי אחד הצדדים. שאלת האיזון בין חופש החוזים של בני זוג בוגרים לבין הצורך להגן על הצד החלש מבחינה כלכלית לא תמיד זוכה למענה חד-משמעי. יש הגורסים שקדושת החוזה היא ערך עליון ואין לבית המשפט להתערב בתוכנו הגם שנראה בלתי מאוזן, ויש הסוברים שלבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב יותר בהקשר המשפחתי.
כמו כן, ישנן שאלות מהותיות לגבי היחס בין הסכם ממון לידועים בציבור לבין חוק יחסי ממון בין בני זוג, אשר אינו חל אמנם באופן אוטומטי על ידועים בציבור, אך ביתי המשפט נוטים להחילו עליהם בדרך של פרשנות. לא תמיד ברור האם הסכם בין ידועים בציבור גובר על עקרונות החוק או נגזר מהם, והאם שינויים עתידיים באותו חוק צפויים להשפיע גם על תוקפו.
בנוסף, עלולות להתעורר שאלות סביב הצורך בגילוי מלא של כל מידע מהותי טרם החתימה על הסכם ממון בין ידועים בציבור. הפסיקה הדגישה את חובת תום הלב והגילוי המוטלת על צדדים לחוזה, ובפרט כאשר מדובר על הסכם הנוגע בענייני הליבה של בני זוג. אי גילוי של פרטים חשובים כמו קיומם של נכסים או חובות יכול להוות עילת תקיפה של ההסכם בטענה של הטעיה או עושק.
לא למותר לציין כי על אף תוקפו המחייב של הסכם ממון שאושר, עדיין רשאים בני הזוג לערער על תוכנו או תקפותו במקרים קיצוניים במסגרת תביעה לבית המשפט. זאת, אם הם מצליחים להצביע על אחת העילות המקובלות לביטול הסכם, כגון מקרים של הטעיה, לחץ, עושק או שינוי מהותי בנסיבות. אולם, נדרש נטל ראייתי גבוה כדי להפוך את ההסכם המקורי שכבר קיבל גושפנקה שיפוטית.
לאור מורכבות הסוגיה, השאיפה היא כמובן להימנע מלכתחילה ממצבים של ערעור על הסכם הממון בדיעבד. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להיעזר כבר בשלב עריכת ההסכם בעורך דין מנוסה ומיומן בדיני משפחה, שיקפיד על ניסוח מדויק, שמירה על האינטרסים של שני הצדדים והקפדה על דרישות החוק לשם אישור תקין. כך יצומצמו הסיכויים שההסכם יתברר כבעייתי במבחן המציאות ויתעוררו סביבו מחלוקות.
השפעת הסכם ממון על זכויות ירושה של ידועים בציבור
אחת הסוגיות המשמעותיות ביותר הקשורות להסכם ממון בין ידועים בציבור היא השפעתו על זכויות הירושה של בני הזוג. במצב המשפטי הרגיל, בהיעדר הסכם, הכלל הוא כי ידועים בציבור אינם נחשבים ליורשים זה את זה על פי דין מכוח פטירת אחד מהם. בניגוד להסדר הקבוע ביחס לבני זוג נשואים, אין זכויות ירושה אוטומטיות לבן הזוג ששרד בכל הנוגע לרכוש שהיה בבעלות המנוח.
כך למשל, אם נפטר אחד מבין שני ידועים בציבור ללא שהותיר אחריו צוואה, ואין להם ילדים משותפים, בן הזוג השורד לא ייחשב כיורש שלו וימצא עצמו בפוטנציה ללא דריסת רגל ברכוש המשותף. אם למנוח יש ילדים נפרדים או בני משפחה אחרים, הם יזכו בעיזבונו על פי סדר העדיפויות הקבוע בחוק הירושה, תוך התעלמות מהסטטוס של בן הזוג השורד.
כדי למנוע מצב בלתי רצוי זה, ידועים בציבור רבים בוחרים להסדיר מראש את סוגיית הירושה ההדדית במסגרת הסכם ממון ביניהם. ההסכם מאפשר להקנות באופן וולונטרי זכויות ירושה לבן הזוג במקרה שהשני נפטר, מבלי להידרש להליך הפורמלי של עריכת צוואה הדדית. ההנחה היא שהתחייבות חוזית בהסכם תהווה מחסום בפני דרישות של יורשים פוטנציאליים אחרים של המנוח.
אופן ההסדרה הקונקרטי של העברת זכויות בעיזבון לבן הזוג השורד יכול להשתנות בהתאם לצרכים הספציפיים של הצדדים. כך למשל, בני הזוג יכולים לקבוע בהסכם הממון כי עם פטירתו של אחד מהם תועבר הבעלות המלאה בדירת המגורים המשותפת לשורד. או שניתן להסכים כי בן הזוג שיוותר בחיים יקבל אחוז מסוים משאר נכסי המנוח, כגון כספי חסכונות, השקעות או זכויות בעסקים.
מעבר לכך, הסכם הממון יכול ליצור מעין מנגנון של "משיכת קדימה" לטובת בן הזוג הנותר בחיים. למשל, ניתן לקבוע כי בין אם המנוח הותיר אחריו צוואה ובין אם לאו, קודם תקוים ההתחייבות מכוח הסכם הממון להעברת נכסים מסוימים לטובת בן הזוג, ורק יתרת העיזבון תחולק בין שאר היורשים על פי צוואה או על פי דין.
בהקשר זה יודגש כי על מנת שיהיה להוראות בעניין ירושה בהסכם ממון תוקף מחייב, הן חייבות להיות ברורות, חדות ובנות ביצוע. לא די בסעיפים כלליים בנוסח של הבעת כוונה שבן הזוג יהיה "מוטב" בעיזבון, אלא יש לפרט בדייקנות לאילו נכסים ספציפיים תהיה לו זכות ובאיזה היקף. אם תנאי ההסדר יוותרו עמומים או מעורפלים, הם עלולים לייצר בעיות פרשניות ולהוביל לתביעות סותרות של בני הזוג ושאר היורשים.
נוסף על כך, הזכויות שמבקשים בני הזוג הידועים בציבור להקנות זה לזה מכוח ההסכם לא יכולות לגבור על זכויות קוגנטיות אחרות הקבועות בחוק. למשל, לא ניתן למנוע זכויות של ילדיהם הקטינים של בני הזוג לרשת חלק מן העיזבון, גם אם ההסדר בהסכם כולל העברת הרכוש כולו לבן הזוג השורד. במקרה כזה, ייאלצו לתת את הדעת לשיעור המינימלי של המזונות שילדים זכאים לו על פי הדין הכופה.
בנוסף, סעיפים בעניין זכויות הירושה בהסכם ממון יכולים לעמוד בסתירה לצוואה קיימת או עתידית של מי מבני הזוג. אם למשל ייערך הסכם שבו מתחייב אחד הצדדים להוריש את דירתו המשותפת לבן/בת זוגו, אך לאחר מכן הוא מערוך צוואה המצווה אותה דירה לאדם אחר – ייווצר קונפליקט בין התחייבות חוזית להוראה צוואתית. אין תמיד כללים ברורים מה גובר על מה במצב זה.
על כן, גם בהיבט של הוראות ירושה והסדרת מעמד בן הזוג השורד בעיזבון, יש חשיבות מכרעת לליווי צמוד של עורך דין המתמחה ביחסי ממון בין ידועים בציבור. חובה שעורך הדין ינסח את התנאים הרלוונטיים בהסכם בצורה היאה והצופה פני עתיד, תוך בחינת ההלימה עם צוואות קיימות והעדפות אישיות של כל צד. כך ימנעו סתירות פנימיות ויחסי ההיררכיה בין המסמכים יהיו חדים וברורים.
יתרה מזו, עדיף שההתייחסות לזכויות הירושה בהסכם תיעשה בשים לב למאפיינים הספציפיים של בני הזוג, כמו גילם, מצב בריאותם, קיומם של ילדים ובני משפחה אחרים, היקף רכושם וכיוצא באלה. ראוי שעורך דין מומחה לדיני ירושה ועיזבון יצביע על תרחישים אפשריים שונים וינחה את הצדדים לשקול את השפעתם על תוצאות חלוקת הרכוש לאחר המוות. ליווי מקצועי ורגיש יסייע לבני הזוג לעצב הסדרים מאוזנים ומכבדים, אשר ייתנו מענה הולם גם למצב שבו אחד מהם כבר אינו בין החיים.
הבדלים בין הסכם ממון לזוגות נשואים ולהסכם ממון לידועים בציבור
לסיכום מערך הדברים, ראוי להתעכב על השוני המהותי בין הסכם ממון רגיל המיועד לזוגות נשואים, לבין הסכם ממון שנערך עבור בני זוג החיים יחד כידועים בציבור. חרף מטרתם המשותפת – הסדרת יחסי הממון והרכוש בין בני זוג – קיימים מספר הבדלים משמעותיים בין שני טיפוסי ההסכמים, הנובעים בעיקר ממעמדם המשפטי הנבדל של הצדדים המתקשרים בהם.
ההבדל הבסיסי והמרכזי טמון בנקודת המוצא השונה. כאשר זוגות נשואים באים לערוך ביניהם הסכם ממון, הם כבר נהנים ממערכת של זכויות קנייניות הנובעות מעצם הנישואין, כגון הזכות לשיתוף בנכסים ולאיזון משאבים בעת גירושין. כל שנותר להם לעשות הוא להתאים את ברירות המחדל הקבועות בחוק לרצונותיהם האישיים. אם ירצו "להחריג" נכס כזה או אחר מהמסה המשותפת, אם יבקשו לשנות את שיעור השיתוף או משכו – אלה הם מעין שינויים של חוזה הבסיס המוכתב על ידי הדין.
לעומת זאת, בני זוג החיים כידועים בציבור מגיעים "למגרש" של עריכת הסכם הממון ללא בסיס חוקי מוצק של זכויות. קנקודת הפתיחה, אין ביניהם שיתוף אוטומטי בנכסים וזכויות, למעט אם יוכיחו כוונת שיתוף מפורשת לגבי רכוש ספציפי. דיני איזון המשאבים אינם חלים עליהם, והמסגרת שמעניק המשפט להסדרת היחסים הרכושיים ביניהם רעועה יחסית. על כן, אצל ידועים בציבור הסכם הממון נועד בעיקרו דווקא ליצור את אשר לא קיים – חובות וזכויות ממוניות הדדיות בין בני הזוג. אין מדובר כאן ב"שכתוב" של חוזה מוכן מראש, אלא בכתיבת חוזה חדש לגמרי.
הפועל היוצא הוא שאופי ההסכם ותוכנו משתנים בהתאם. כך למשל, בהסכם ממון בין בני זוג נשואים שכיח שהמגמה תהיה להגדיר את הרכוש הנפרד של כל אחד מהם ולהגן עליו מפני תביעות עתידיות של האחר. זוגות רבים ששבעו "אש" מנישואין ראשונים ומגיעים עם נכסים בשלים, מבקשים לעגן את ההפרדה הרכושית ביניהם. לשון אחר, מטרת ההסכם היא צמצום השיתוף ולא בהכרח העמקתו.
אולם אצל ידועים בציבור, במיוחד זוגות במעמד סוציואקונומי נמוך יחסית, ההסכם אמור דווקא לייצר את תחושת השיתוף והביטחון ההדדי שלא קיימים באופן טבעי. הצורך הוא במתן תוקף חוזי לעירוב הנכסים ולהחלת מנגנון האיזון, כדי להגיע לחלוקה שוויונית בעתיד. במקום להתמקד בשאלה מה לא משותף, מרכז הכובד הוא שרטוט מדויק של הנכסים והזכויות שיהיו בבעלות משותפת של בני הזוג בכל שלב של מערכת היחסים.
עוד שוני בולט נוגע למועד עריכת ההסכם. אצל זוגות נשואים, הסכמי ממון נערכים בדרך כלל כהכנה לקראת הנישואין, בטרם השלימו את האקט המשפטי המכונן של חייהם המשותפים. ברגע ה"טרום חתונה" הם עדיין בגדר שני אנשים נפרדים המגבשים את מתווה הזוגיות שלהם בנקודת זמן מוגדרת. לכן, בהסכם ממון קלאסי נהוג למקד את הזרקור בנכסים והתחייבויות שכל אחד מביא איתו מראש, וכך להגדיר מה יהיה היקף השיתוף הראשוני ביניהם כבר מתחילת הנישואין.
בניגוד לכך, הסכמי ממון בין ידועים בציבור נכרתים באופן שגרתי רק אחרי שבני הזוג כבר נמצאים בשלב מתקדם של ניהול משק בית משותף וצבירת זכויות כלכליות מעורבות זו בזו. המועד הטיפוסי לכך הוא לאחר שנות קשר ארוכות, במהלך אירועים כמו רכישת דירה או קבלת החלטות פיננסיות משמעותיות אחרות. לכן, ההסכם יתמקד בעיקר בהגדרת נכסים מאוחרים יותר שנוצרו אגב חיים משותפים, ובפתרונות פרקטיים לסוגיות המתעוררות בהווה ובעתיד הנראה לעין, ופחות בנקודת הפתיחה היבשה של הקשר הזוגי.
שוני נוסף נעוץ בהיבט הפרוצדורלי. אף שהן הסכם ממון לנשואים והן הסכם ממון לידועים בציבור טעונים אישור של בית משפט לענייני משפחה על מנת שיקבלו תוקף מלא, האופי של הליך האישור המשפטי שונה. מאחר שהסכמי ממון נערכים לרוב טרם הנישואין עצמם, הם מובאים לאישור רק לאחר שבני הזוג כבר משויכים מבחינה רשמית. לעומת זאת, הסכמי ממון בין יד