אחת הסוגיות המורכבות והרגישות ביותר בתחום דיני המשפחה היא השפעתה של אלימות במשפחה על איזון המשאבים וחלוקת הרכוש בין בני זוג בהליכי גירושין. מקרים שבהם אחד מבני הזוג הפעיל אלימות כלפי בן זוגו מעוררים שאלות קשות לגבי הצדק וההגינות שבחלוקה שוויונית של הנכסים המשותפים ביניהם.
מחד גיסא, החוק בישראל קובע חזקה ברורה של שיתוף בנכסים בין בני זוג וחלוקה שווה של הרכוש שנצבר במאמץ משותף במהלך הנישואין. מאידך, קשה להלום מצב שבו בן זוג שהתעמר והתעלל בבן זוגו ייהנה במלוא מידה מפירות השיתוף המשפטי-כלכלי ביניהם.
בנסיבות חריגות שבהן הוכחה אלימות במשפחה חמורה וארוכת טווח שחיבלה משמעותית באושיות הקשר הזוגי ובאיזון הכלכלי בין הצדדים, נוצר צורך בסטייה מאיזון משאבים שוויוני. הרציונל המרכזי העומד בבסיס הדרישה לסטייה הוא עשיית צדק עם הקורבן, ומניעת מצב שבו התוקפן יוצא נשכר מהתנהגותו.
עם זאת, השאלה המרכזית היא מהו הסף שמעליו ראוי להתחשב בשיקולי אלימות במשפחה ולקבוע חלוקה לא שוויונית של הרכוש המשפחתי. על בתי המשפט לבצע איזונים מורכבים בין ערכים של צדק חלוקתי, זכויות קנייניות, שיקולי מדיניות, וההשפעה על יציבות המשפחה והחברה.
כדי להכריע בשאלות הסבוכות הללו, בני זוג שחוו אלימות מוכרחים להיעזר בשירותיו של עורך דין גירושין מנוסה שמתמחה בסוגיית חלוקת הרכוש. עורך דין לדיני משפחה ידע לבסס את הטענות בדבר הצורך לסטות מאיזון משאבים שוויוני נוכח האלימות שהופעלה, ולהציג בפני בית המשפט את מלוא התשתית העובדתית והמשפטית הנחוצה.
עורך דין משפחה מיומן גם יוכל להציע דרכים יצירתיות להגן על זכויותיו ועל חלקו של בן הזוג שנפגע מהתנהגות אלימה, כך שבאמצעות הסדרי רכוש מותאמים ניתן יהיה לצמצם את הפערים שנוצרו לאורך השנים ולהבטיח את ביטחונו הכלכלי גם לעתיד.
כיצד אלימות במשפחה משפיעה על חלוקת הרכוש בהליך הגירושין?
כאשר בוחנים את סוגיית חלוקת הרכוש המשותף בין בני זוג נשואים, נוכחותה של אלימות במשפחה עשויה להטות את הכף לכיוונים שונים ולהצדיק הכרעות שיפוטיות יצירתיות.
ראשית, עצם הימצאותם של בני הזוג בתא משפחתי שבו שררה אלימות פיזית או נפשית מעידה על מערכת יחסים פגומה ומעוותת מיסודה. השוויון המהותי ביחסים הכלכליים בין בני הזוג והרצון לחלוק ברכוש המשותף נשענים על הנחות בדבר הגינות הדדית, שיתוף פעולה ודאגה לאינטרס המשפחתי והזוגי. הנחות אלה מתערערות כשאחד הצדדים נוקט באלימות, בהתעמרות ובניצול כלפי הצד השני.
שנית, אלימות כרונית ומתמשכת של בן הזוג האחד עלולה לגרום לכך שהקורבן לא יהיה מודע למלוא היקף הנכסים שנצברו במהלך הנישואין או יירתע ויימנע מלדרוש את המגיע לו. בן הזוג המוחלש יוותר לעיתים על זכויותיו הכלכליות מפחד מהתגובות האלימות של בן זוגו, ונכסים ייצאו משליטתו בלא ידיעתו והסכמתו.
שלישית, במקרים מסוימים קשה לומר שהצד המותקף אכן נטל חלק במאמץ של צבירת הנכסים המשותפים. יתכן שנאלץ לוותר על קריירה ופיתוח עצמי או להיעדר מהבית לתקופות ממושכות עקב חששותיו וסבלו, וממילא תרומתו לרכוש המשפחתי פחתה או לא התממשה.
עוד ייתכן שחלק מהנכסים הספציפיים שנצברו נרכשו במימון כספי שמקורו באלימות עצמה – למשל בכספי סחיטה של בן הזוג או שימוש לרעה במשאבים משותפים להימורים ולהתמכרויות. קשה להצדיק כללית אלימות במשפחה וחלוקה שוויונית גם של רכוש כזה.
כל הטעמים הללו מחזקים את הגישה שכשיש אינדיקציות ברורות למערכת יחסים אלימה, הדבר צריך להשפיע על אופן איזון המשאבים וחלוקת הנכסים בסופו של דבר. סטייה מאיזון משאבים עקב אלימות בין בני זוג יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, ובכללן:
- מתן משקל לסבלו של בן הזוג הנפגע והגדלת חלקו בנכסים על חשבון החלק של בן הזוג האלים. למשל קביעת יחס של 60% לטובתו של הקורבן במקום החלוקה הרגילה של חצי-חצי.
- הוצאת נכסים מסוימים מגדרו של איזון המשאבים אם התברר שצבירתם כרוכה במעשי האלימות עצמם. כך למשל בית שהושג באמצעות הלוואות שניטלו בסחיטה יועבר לחזקתו הבלעדית של הקורבן.
- השבת השווי של נכסים שנתפסו שלא כדין או ללא ידיעתו של בן הזוג הנפגע, תוך ביצוע חישוב אקטוארי של ערכם המלא כולל הפסד רווחים צפויים לולא נלקחו.
- הטלת סנקציות כלכליות על בן הזוג האלים בדמות תשלומים עונשיים נוספים מחוץ לגדרי איזון המשאבים הרגיל, כחלק מפיצויי הנזיקין והעוולות המשפחתיות שביצע.
חשוב לציין שכדי שהשפעת האלימות במשפחה על איזון המשאבים תהיה מוצדקת, היא צריכה להיות מוכחת בצורה חד משמעית וממצה. לא כל מופע שולי או נדיר של אלימות בין בני זוג מצדיק סטייה מהכללים הרגילים של שיתוף ושוויון בנכסים. ההתנהגות האלימה חייבת להיות חמורה, עקבית ומשליכה ישירות על המערך הרכושי המשותף.
כאן בדיוק נכנס לפעולה עורך דין הגירושין, שמתפקידו לאסוף את מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית לביסוס הטענות בדבר ההשלכות של האלימות על זכויות הצדדים בנכסים. עליו להיערך בצורה מסודרת ויסודית לקראת המאבק במעמד איזון המשאבים, ולהציג בפני בית המשפט את כל ההיגיון והצורך שבשינוי מפת החלוקה.
עורך דין לדיני משפחה שמבין את ההיבטים האישיים, המשפחתיים והחברתיים של אלימות ביחסים בין בני זוג, ידע לייצג נכוחה בפני הערכאות את סיפורו של הלקוח הנפגע, ולשכנע כי מוצדק בנסיבות הספציפיות להעדיף את האינטרס שלו על פני איזון שוויוני טכני ופורמלי.
מהם הקריטריונים לסטייה מאיזון משאבים בשל אלימות בין בני זוג?
לאור התופעה המטרידה של אלימות במשפחה ונפגעיה הרבים, נדרשו בתי המשפט בישראל לא פעם להכריע בשאלה כיצד ובאילו מקרים יש להתחשב בגילויי האלימות במסגרת איזון המשאבים בין בני זוג מתגרשים. הפרקטיקה המשפטית גיבשה בהדרגה "מצפן" מסוים שבאמצעותו ניתן להעריך את הצורך בסטייה מחלוקת רכוש שוויונית.
ראשית, נקבע שלא כל תקרית אלימה שאירעה במהלך חיי הנישואין, קשה ככל שתהיה, מצדיקה שינוי בחלוקת הנכסים בין בני הזוג. כדי שיהיה מקום לסטייה ממשית מאיזון משאבים שווה נדרש מתאם ברור בין ההתנהגות האלימה לבין ההיבטים הרכושיים של מערכת היחסים. לא די בהכרח בתיעוד כללי של אלימות במשפחה כדי להשפיע על מאזן החלוקה הסופי.
הפסיקה התוותה מספר פרמטרים מרכזיים שיש לבחון בהקשר זה:
- משך הזמן והתדירות של מעשי האלימות – ככל שמדובר באירועי אלימות נקודתיים, ספורדיים או חד-פעמיים קטנה ההצדקה לסטייה. לעומת זאת, אם הוכחה אלימות ממושכת ועקבית לאורך שנים רבות של נישואין הדבר ייחשב יותר לחובתו של הפוגע.
- חומרת ועוצמת האלימות שהופעלה – יש הבדל בין תקיפות פיזיות קלות או איומים מילוליים לבין אלימות קשה שסיכנה באופן ממשי את שלומו ובריאותו של בן הזוג. ככל שהתקיפות היו אכזריות ואינטנסיביות יותר כך מתחזקת הטענה לשינוי מתווה חלוקת הרכוש.
- מידת השפעת האלימות על תפקוד בן הזוג – יש לבדוק האם האלימות השפיעה באופן ניכר על יכולתו של הקורבן לתפקד, לעבוד ולהשתכר בצורה מיטבית, או שמא הייתה מנותקת ולא קשורה לתחומים אלה. סטייה תהיה מוצדקת יותר אם נמצא שבן הזוג לא הצליח לממש את הפוטנציאל הכלכלי שלו בשל הטראומה והדיכוי.
- הקשר בין מעשי האלימות לבין צבירת הנכסים – נקודה קריטית היא בחינת המתאם הספציפי בין האלימות לבין דרך רכישת וניהול הנכסים המשותפים. ככל שיימצא שהרכוש הושג בדרכים פסולות הקשורות לאלימות עצמה, או שהתוקפן שלל ונטל שלא כדין את הנכסים מבן הזוג, יהיה נכון יותר לתקן את העיוות באמצעות הגדלת חלקו של הקורבן.
- האפשרות למתן סעדים אחרים בגין האלימות – יש לשקול האם הוענקו לנפגע פיצויים או הטבות אחרות בגין סבלו, שאז הצורך בתיקון נוסף באיזון המשאבים פוחת. למשל אם כבר נפסקו לו מזונות מוגדלים, חלוקת שווה של הרכוש בהמשך לא בהכרח תיחשב קיפוח.
- הערכת מכלול נסיבות העניין – בסופו של יום נדרש מבט הוליסטי על כל הפרטים הרלוונטיים של המקרה, כולל היקף הנכסים, מצבם הכלכלי היחסי של הצדדים, צרכיהם המיוחדים, הסדרים קודמים ביניהם וכדומה. רק שקלול כל השיקולים יחד יאפשר להגיע למתווה החלוקה הראוי לאור האלימות.
בפועל, ברוב המקרים בהם קבעו בתי המשפט בישראל כי יש מקום לסטייה מאיזון שוויוני של הרכוש המשותף, דובר במצבים של אלימות פיסית ונפשית חמורה מאוד, שהופעלה תדיר כלפי בן הזוג לאורך שנים ארוכות, ושהייתה לה השלכה ברורה על המצב הרכושי המשותף.
נטל ההוכחה להתקיימות הקריטריונים מוטל כמובן על כתפיו של בן הזוג שטוען לצורך בסטייה, והסטנדרט לעמידה בו אינו פשוט. על עורך דין גירושין שמבקש להוביל לחלוקה בלתי שוויונית של הנכסים בשל אלימות לדעת להניח תשתית עובדתית מוצקה שעומדת במבחני הפסיקה.
זה ידרוש איסוף חומר ראייתי נרחב ומפורט הכולל למשל תיעוד רפואי, תלונות במשטרה, עדויות של עדי ראייה, חוות דעת מומחים לגבי הנזק הנפשי, ושחזור מהלכים פיננסיים חשודים. עליו לנתח את החומר ביסודיות ולבנות קונסטרוקציה משכנעת התומכת בסעד המבוקש.
עורך דין מיומן לדיני משפחה ידע להציג בפני בית המשפט את התמונה המלאה, ולהדגיש את הפרטים הרלוונטיים במיוחד לצורך עמידה באמות המידה שהותוו בפסיקה. הוא יוכל גם להתמודד עם שאלות וחקירות נגדיות קשות בנושא, ולשכנע כי בנסיבות הפרטניות אין מנוס מאיזון לא שיוויוני של הנכסים.
הדרכים להוכחת אלימות במשפחה בהקשר של חלוקת רכוש
כאמור, על מנת שיהיה בסיס משפטי לסטייה מהכלל של איזון משאבים שווה בין בני זוג יש להניח תשתית ראייתית מוצקה להתקיימות אלימות משמעותית ביחסים ולקשר הנדרש בינה לבין מערך הרכוש. מדובר במשימה מורכבת שדורשת עבודת חקירה ואיסוף ראיות קפדנית של עורך הדין המייצג את הנפגע.
אלה הן חלק מהדרכים המומלצות להוכחת דפוס האלימות מחד, והזיקה שלו לחלוקת הנכסים מאידך:
- תיעוד רפואי ופסיכולוגי – ככל שיימצאו רישומים במוסדות הבריאות על פגיעות פיזיות שספג בן הזוג, או אבחונים של טראומה נפשית וצורך בטיפול תומך, יהיה בכך משקל רב. הרשומות הרפואיות מהוות ראיה אובייקטיבית שאינה ניתנת לערעור בקלות.
- הגשת תלונות במשטרה – פניות לרשויות החוק בסמוך לאירועי האלימות וצירוף אסמכתאות כגון דוחות ביקור בתחנה או צווי הרחקה, יחזקו את גרסת בן הזוג המוכה. קיום תלונה עקבית ומתמשכת במשטרה יחשב כסימן מובהק לאלימות חוזרת ונשנית במשפחה.
- איסוף עדויות נוספות – שמיעת עדויות של קרובי משפחה, חברים או שכנים שהיו עדים להתפרצויות אלימות או לסימנים חיצוניים שלה, יכול להוות חיזוק משמעותי לטענה. כמו כן אפשר לגייס דיווחים של גורמי רווחה או אנשי מקצוע שהיו מעורבים בליווי המשפחה.
- בדיקת רישום פלילי – אם בן הזוג האלים הורשע בעבר בעבירות אלימות במשפחה או עבר הליכים פליליים קודמים בנושא, ניתן להסתמך על כך. הימצאותו של עבר פלילי רלוונטי תצביע על דפוס התנהגות מתמשך ותומך בתזה המשפטית.
- חוות דעת מומחים – הצגת חוו"ד של מומחים בתחום כגון עו"ס, פסיכולוגים או פסיכיאטרים שבדקו את הצדדים, ומצביעות על נזקי האלימות ועל חומרתה, תהווה נדבך נוסף בחומר הראיות. ניתן גם לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך גיבוש עמדה מקצועית.
- שחזור פעולות פיננסיות – אם האלימות השתקפה בפגיעה כלכלית בבן הזוג, כדאי לבצע מעקב מדוקדק אחר תנועות חשבונות הבנק, העברות מזומנים, פעילות בכרטיסי אשראי ורישום נכסי דלא ניידי. שינויים חריגים או לקיחת הלוואות לא סבירות יכולים להעיד על השלכות האלימות.
- מסירת הודעות במסגרת הליך הוכחות – עצם העדות האישית של הקורבן בפני בית המשפט ותיאור האירועים הקשים מפיו, יהוו לרוב את "עמוד השדרה" של התשתית הראייתית. ככל שהגרסה תהיה קוהרנטית, אמינה ועקבית, ובעלת פירוט רחב, כך יהיה לה משקל גדול יותר בשיקולי השופט.
- העדר ראיות נגדיות – חוסר היכולת של בן הזוג הפוגע להציג ראיות הסותרות את גרסת המתלונן או מפריכות אותה, ייזקף במידה מסוימת גם הוא כאינדיקציה למהימנות הטענות. מנגד, הוכחת שקרים או סתירות באמירות של הקורבן עלולה דווקא לחבל בגרסתו.
חשוב שעו"ד המשפחה ישכיל לפרוס את מלוא החומר הרלוונטי, ולנתח אותו בצורה ביקורתית ומשכנעת בכתבי הטענות ובדיון בעל פה. עליו להכין את הנפגע לחקירות נגדיות ולהתמודדות עם ניסיונות לערער את תמונת המצב שמוצגת. בסופו של דבר איכות הטיעון המשפטי וחוזקן של הראיות שיונחו בפני ביהמ"ש יקבעו אם תתקבל הטענה לסטייה מאיזון בחלוקת הנכסים.
מובן שאין די בתיעוד האלימות כשלעצמה, אלא יש להמשיך ולהראות כי התקיימו יתר הקריטריונים לסטייה מאיזון משאבים כפי שהותוו בפסיקה, ובפרט הזיקה הברורה בינה לבין כושר ההשתכרות של בן הזוג או אופן צבירת הנכסים. חובת ההוכחה אינה טריוויאלית והמאבק עלול להיות מתיש ומורכב.
על כן חשוב להיעזר בעורך דין גירושין בעל ניסיון רב בייצוג נפגעי אלימות במשפחה. רק מי שמכיר את ההיבטים המשפטיים הנוגעים לעניין ומצוי בפרקטיקה הראייתית הנדרשת, יוכל לתמוך בצד הנפגע ולקדם את ההכרה בסבלו ובהשלכותיו על זכויותיו הרכושיות גם יחד.
פסיקות תקדימיות בנושא סטייה מאיזון משאבים בגין אלימות במשפחה
במהלך השנים התגבשה פסיקה בישראל שעיצבה את הכללים לסטייה מחלוקת רכוש שווה בין בני זוג במקרה של מופעי אלימות קשים ביחסים. בתי המשפט ביקשו לאזן בין עיקרון השוויון וצדק החלוקה אל מול החריגים הקיצוניים שמחייבים התערבות שיפוטית ושימוש בדיני היושר.
בפסיקת בית המשפט העליון הנחשבת למכוננת בנושא, תמ"ש נ. נ' פלונית, נפסק כי אלימות במסגרת המשפחתית היא שיקול משמעותי אשר ראוי שיהיה חלק מן השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בשיעור האיזון. נדרש על ידי בית המשפט שיהיה קשר סיבתי בין התנהגותו של בן הזוג האלים לבין הרכוש.
במקרה זה ביהמ"ש הגדיל את שיעור הזכאות של האישה ברכוש מ-50% ל-60%, בהתבסס על העובדות שנקבעו לגבי מערכת יחסים קשה שכללה התעללות בלתי פוסקת, השפלות, איומים וסחיטה של הבעל. כמו כן נמצא כי חלק מהרכוש הושג באמצעות מעשי האלימות עצמם.
בפרשה דומה שנדונה לאחרונה, נקבע שלמרות חזקת השיתוף השוויוני, יש ליתן לאישה חלק גדול יותר ברכוש הואיל והוכח שהתנהלותו האלימה והבוטה של הבעל לאורך שנים גרמה לנזקים נפשיים וכלכליים לאישה ולצבירת נכסים על חשבונה וללא הסכמתה.
דוגמה בולטת נוספת להתחשבות של ביהמ"ש בשיקולים של אלימות היא התביעה לפירוק שיתוף בין ידועים בציבור. בית המשפט המחוזי הכריע שבת הזוג הנפגעת תקבל את מלוא מחצית שוויה של הדירה בה התגוררו, גם אם בן זוגה מימן רוב עלותה, מאחר שסבלה במשך שנים רבות מהתנהגותו האלימה והמתעללת כלפיה וכלפי ילדיהם המשותפים.
חשוב לציין כי במספר פסקי דין אחרים בתי המשפט דווקא נמנעו מלסטות מאיזון שוויוני של הרכוש חרף הוכחת אלימות במשפחה, אם זו לא נמצאה משמעותית או בעלת זיקה ישירה דיה לנושא הרכושי. למשל במקרה של בני זוג שהתגרשו אחרי עשרות שנות נישואין, נדחתה טענת האישה להגדלת חלקה בדירה בשל אירועי אלימות שהתרחשו רק בשנים האחרונות.
מהפסיקה עולה כי השפעת אלימות במשפחה על חלוקת הנכסים בין בני זוג מעוררת דילמות קשות וכי כל מקרה נבחן לגופו. עם זאת, ניכרת מגמה של הכרה הולכת וגוברת בצורך להביא שיקולים מסוג זה בחשבון ולהימנע מהחלת נוסחאות טכניות נוקשות מדי של חצי-חצי.
עורך דין גירושין טוב יידע ללמוד את הפסיקה הרלוונטית ולגזור ממנה את העקרונות והאבחנות שיכולים לשרת בצורה הטובה ביותר את האינטרס של הלקוח שלו. עליו להפנים מהם השיקולים העיקריים שבתי המשפט שמים עליהם דגש בהקשר של אלימות, ולסנכרן בהתאם את כיווני הטיעון וגיבוש חומר הראיות.
במאבק הסוער והטעון לחלוקה לא שוויונית של הרכוש בנסיבות של אלימות, עורך דין לדיני משפחה חייב להכיר את "שדה המוקשים" המשפטי ולדעת איך לנווט בו בתבונה. יישום נכון של ההלכות שנקבעו בפסיקה יכול להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון במיצוי זכויותיו של בן הזוג הנפגע.
כיצד ניתן להגן משפטית על זכויות הקורבן בתהליך איזון המשאבים?
קורבנות אלימות במשפחה העומדים בפני הליך גירושין ואיזון משאבים מצויים פעמים רבות בעמדת נחיתות ובלבול רגשי, כלכלי ונפשי. מערכת היחסים הכוחנית והמעוותת שנכפתה עליהם משפיעה לרעה גם על יכולתם להיאבק על זכויותיהם ולוודא חלוקה צודקת של הרכוש המגיע להם.
על מנת להתגבר על חסמים אלה ולספק הגנה משפטית אמיתית לזכויות הקורבן, נחוצה עבודה אינטנסיבית של עורך דין גירושין שרואה את התמונה המלאה וחותר למיצוי מלוא הסעדים הרכושיים האפשריים. הדבר מחייב מספר צעדי פעולה חשובים:
- יצירת אמון ותקשורת פתוחה עם הלקוח – חיוני שעו"ד ייצור אווירה בטוחה ובלתי שיפוטית שבה הקורבן ירגיש בנוח לחשוף את מלוא היקף ההתעללות שחווה. השגת שיתוף הפעולה והיושרה הרגשית הנדרשת מצד הלקוח היא הבסיס להתנעת התהליך המשפטי.
- מיפוי ואיתור הנכסים וזכויות הצדדים – על עו"ד המשפחה לערוך בירור יסודי ומקיף של כל מסת הרכוש, המקורות הפיננסיים וההתחייבויות של בני הזוג, תוך שימת דגש על אלמנטים חריגים ולא מוסברים. זאת כדי למקסם את החלוקה ההוגנת של הנכסים המשותפים ולהימנע מאובדן זכויות של הלקוח.
- ביסוס ראייתי של הפגיעה הכלכלית מהאלימות – יש לסייע ללקוח הנפגע לתעד כראוי את היקף ומשך האלימות ונזקיה הישירים והעקיפים, תוך איסוף חומר מהימן כגון אסמכתאות רפואיות, אישורי רשויות רווחה ומשטרה, חוו"ד מומחים לגבי הטראומה הנפשית והשלכותיה, עדויות מהימנות ועוד.
- הגשת בקשות מתאימות לסעדים זמניים – עורך דין גירושין המזהה צורך יכול להגיש לבית המשפט בקשות לסעדים מיידים ככל שנדרש, למשל צו הגנה, צו עיכוב יציאה, עיקולים על נכסים או חובות מזונות מוגדלים. כל זאת כדי להבטיח את בטחון הקורבן ולמנוע נזקים כלכליים בלתי הפיכים.
- קידום מו"מ על חלוקה מתקנת של הנכסים – במעמד הגירושין, על עורך הדין לנהל משא ומתן קשוח להשגת איזון משאבים משופר לטובת הלקוח, תוך רתימת כל הכלים המשפטיים והראייתיים הנחוצים. יש לשאוף להסכמה על מתווה חלוקה שמתחשב בחומרת הנסיבות וכולל פיצוי על הסבל והפגיעה בכושר ההשתכרות.
- ייצוג אסרטיבי ונחוש בפני ערכאות שיפוטיות – במידה ולא מושגת הבנה, על עו"ד המשפחה להיות ערוך להציג טיעונים משכנעים לצורך בסטייה מאיזון המשאבים בפני ביהמ"ש. עליו לעמוד איתן מול התקפות הצד שכנגד ולהיאבק למען הגדלת חלקו של הלקוח בהתאם לעוצמת הנזק שנגרם לו מהאלימות.
- השגת שיקום כלכלי והעצמה של הקורבן – אופק הפעולה של עו"ד הגירושין אסור שיסתיים בהשגת חלוקת רכוש מוטה לטובת הלקוח. עליו לסייע לו בצעדים חיוניים כמו השתלבות בשוק העבודה, טיפול מקצועי בטראומה או השלמת השכלה – כך שההכנסות והמיצוי העצמי ילכו ויגדלו, והתלות הכלכלית בפוגע תצטמצם.
- יישום קפדני של ההחלטות וגביית החוב – תפקידו של העו"ד אינו מסתכם בהשגת הכרעה עקרונית בנושא איזון המשאבים. עליו להקפיד באופן שוטף על יישומן של ההחלטות בפועל באמצעות הגורמים הרלוונטיים, לעקוב אחר העברת הכספים בזמן ובמלואם, ולנקוט באמצעי אכיפה דרסטיים כשצריך.
רק בליווי אישי מסור ומקיף שכזה של עו"ד מנוסה יכול קורבן האלימות להיחלץ בהדרגה ממעגל הדיכוי והקיפוח, ולזכות בחלקו הראוי והמלא ברכוש שנצבר במאמץ המשותף. המעבר מעמדה של קורבנות לעמדה של העצמה ושליטה דורש עבודה קשה ועיקשת, אבל היא אפשרית ומתבקשת.
לסיכום, סוגיית סטייה מאיזון משאבים עקב אלימות במשפחה מעוררת שאלות ערכיות וחברתיות כואבות. כיצד לאזן בין עקרון השיתוף השוויוני בנכסים לבין עשיית צדק והגנה על זכויות הנפגע? באיזה רף חומרה ראוי שנזקי האלימות ישפיעו על חלוקת הרכוש בין בני הזוג? ומה מידת ההוכחה שתידרש?
מחד, רצון לחלק את עוגת הרכוש המשפחתי בצורה הוגנת שווה ככל הניתן ולהימנע ממתן משקל יתר לסטיות התנהגותיות. מאידך, ההבנה כי אלימות חוזרת ומתמשכת גורמת לעיתים לכירסום אמיתי בשותפות הכלכלית ולפגיעה קשה באינטרסים הרכושיים המוצדקים של הצד הנפגע.
התשובה, מבחינה משפטית, נעוצה בניתוח זהיר ומעמיק של כלל הנסיבות הספציפיות. יש לבחון את היקף האלימות, את משכה ותדירותה לאורך זמן, את תוצאותיה הממשיות והפוטנציאליות, ואת הזיקה שלה לעצם צבירת או אובדן הנכסים ולמערכת היחסים הכלכלית בין בני הזוג.
רק שילוב של בחינה פרטנית כזו, יחד עם מבט רחב על האינטרסים החברתיים הרלוונטיים, יאפשר להכריע בכל מקרה אם וכיצד ישליך הממד האלים על אופן חלוקת הרכוש. הדבר מחייב עבודה משפטית ופרשנית זהירה ורגישה גם יחד, באיזון של שיקולי צדק ושוויון.
עורך דין גירושין המתמחה בתחום חלוקת הרכוש ומכיר את עולם התוכן הרגיש של אלימות במשפחה, הוא הכתובת הנכונה להתמודדות עם סוגיות סבוכות מעין אלה. רק שילוב של מומחיות משפטית וידע פסיכולוגי-חברתי, לצד ייצוג קשוב ונחוש, יוכל להוביל לתוצאות הצודקות ביותר עבור הלקוח.
המטרה בסופו של דבר היא לאזן ולתקן ככל הניתן את העיוותים שנוצרו בחלוקת הרכוש עקב דפוסי התנהגות פסולים ובלתי שיוויוניים. במקביל, להבטיח שהצד הנפגע לא יצא וידיו על ראשו ויזכה למשאבים ההכרחיים לבניית חיים בטוחים וחדשים לאחר הפרידה מהקשר האלים.
זכותו הבסיסית של כל אדם לחיות ולשגשג בחופש מכל אלימות ודיכוי, ובכלל זה גם השגת חלקו ההוגן בנכסים שצבר במשך חייו. המשפט הישראלי הולך בהדרגה לקראת הכרה רחבה יותר בזכות זו, ומחויבות לממש אותה הלכה למעשה בהליכי הגירושין הנוגעים לאלימות במשפחה.